פרק שמיני / האמונה באדם במבחנה של השואה

פרק שמיני / האמונה באדם במבחנה של השואה בפרק זה אנו באים לבחון באופן ביקורתי את ההומניזם , כפילוסופיה שהתיימרה להנהיג ולהנחות את האדם בעשייתו ובהנהגתו , בכל התחומים , על רקע התגלותם של בני אדם ביחסם לעצמם ולאחרים בשואה . עם זאת העדפנו בהגדרת הנושא את המושג היסודי והראשוני : "האמונה באדם / ' דווקא מפני שהוא מגלם בתוכו את המקור הקיומי ואת התובנה המקורית שמהם התפתח ההומניזם כהשקפת עולם כוללת . אם אמנם יש דבר יוצא דופן וחסר תקדים באיכויותיה של ההתנסות הביךאנושית בשואה , אם נתגלה בה בהתנסות זו משהו הכופה עלינו בחינה והערכה מחדש של ההומניזם , הרי זו קודם כול ההפרכה העובדתית הישירה והמוחצת כל כך של התובנה הגלומה במתן אמון ראשוני באדם , ביכולת לבטוח בו מתוך ההנחה שהוא במהותו , או בטבעו האנושי " , בעל חיים מוסרי . " נפתח את הדיון בדין וחשבון יותר מפורט על המשמעות הקיומית של מתן אמון באדם , אולם עוד לפני הקדמה מתודית זו נראה לי ראוי להציע למעיין משהו יותר מן המושג הכללי , המופשט , על השואה כהתנסות במישור הביך אנושי . דומה כי אפילו אלה שיש להם ידיעה רחבה על הנושא , והם נושאים בזיכרונם דימוי מוחשי...  To the book