|
|
פרק עשרים וחמשה מעולם לא ראה יוסי כל - כך הרבה אוניות מלחמה יחד . כשבא ביכנסת ישראלי חיכו לו שלוש . כשהוביל את'אקסודוס'- שש . כאן חיכו עשר אוניות כמו משמר כבוד או אויב נחוש . אך היה ברור לכולם - להם וגם ליוסי - שלא ניתן עוד להחזיר אותם לים השחור . הבריטים לא בזבזו זמן . מיד עם הגיעם נראה בבירור שהצי הבריטי י נערך י לקרב , הן שיחקו ביפאנים'כמו כרישים המשתעשעים 251 בטרפם . היתה זאת התגרות ברורה והפגנת שרירים מצד הבריטים . - ויוסי חשב לא מעט מה אסור לו לעשות . הצוות בשתי האוניות נכנס לכוננות , כל אדם בעמדתו . הידיעות זרמו מהסיפון למטה ושם החלו להתנהל ויכוחים סוערימי לעומת צעירים שנראו כששים אלי קרב , היו יוצאי הונגריה המבוגרים יותר , שסבלו ויצאו מבין המתים , פחות שמחימי נקודת המוצא של יוסי היתה שהעולים לא יהיו בשר - תותחים . הים הוא שדה - הקרבי רק את עצמי אני יכול לשלוח להרוג ולהיהרג . לא אותם . לא אחת אמר : אף פעם לא נתתי יד להטבעת'אקסודוס', גם ברגעים הקשים ביותר וגם כשהיו אנשים שרצו בכך , ילדי רמת הכובש אינם נדרשים להילחם בבריטים ואינם נהרגים בחזית , על אחת כמה וכמה הילדים האלה . לא אשל...
To the book |
|
|