פרק עשרים ושלושה

פרק עשרים ושלושה הפקודות היו עמומות וגדושות סתירות , ובסופו של דבר האוניות הפליגו , כביכול בלא אישור רשמי , בלא איזכור שם ה'הגנה', אלא על - פי הוראה של המוסד לעלייה ב', שגם היא לא היתה חד " משמעית . וברקע היה ברור שקיימת הסכמה שבשתיקה מצדו של בן - גוריון . אילו חשבו יוסי וחבריו לרגע אחד שהבאת היפאנים'תסכן את היישוב או את י הקמת המדינה , היו מבטלים את ההפלגה . אנשי 233 המוסד , שעסקו במשך שנים בהצלת יהודים , רצו להציל יהודים - שנמקו בבתי - סוהר רומניים ובצינוק הקומוניסטי . יהודי רומניה היו תחת משטר אנטישמי עריץ , שמנהיגיו היו קודם מלוכנים , אחרי כן פשיסטים ואחרי כן נאצים ועתה נהיו לקומוניסטים . הם תוו את מה שהמחזאי הרומני אזין יונסקו סיפר על אביו , איך מהליפים מדים , בעוד שהגברת - תמיד - נשארת אותה הגברת , על סיפון'פאן יורק'הריקה , בשלבי ההכנה האחרונים , חיכו יוסי וחבריו בקור כלבים , בכ"ט בנובמבר 1947 , להחלטת עצרת האו"ם . הם ישבו והקשיבו לרדיו וספרו יחד עם כל עם ישראל את הקולות . הסיפון היה מכוסה שלג , ועם תום ההצבעה הם שתו להיים וידעו שבלי שום קשר להחלטה , הבריטים בשלהם , אורבים ומבקשי...  To the book