פרק עשרים ואחד

פרק עשרים ואחד אחרי המפגש יצאו היישר לעבודה שחיכתה להמי אבל אצל יוסי תיקתק שעון מתעתע נוסף , שייקה דן ידידו חזר ותיאר באוזניו את גורלן של'סטרומה'ושל'מפקורהיי הוא רצה שיוסי ידע מה מצפה לו , יוסי , ילד ירושלמי שמרד , שרצה להיות גבר , שבדק כל העת את גבולות יכולתו , שהועיד עצמו להיות לוחם , אך יותר מכל - אדם 220 שזכר כל העת כי החלטותיו צריכות להיות נועזות ובה בעת אחראיות , ידע היטב מדוע שאול בחר בו . אכן היו אנשים מצוינים במוסד * אבל משהו בשילוב הזה של תעוזה וזהירות , שקט וחוסר - שחצנות שבאו לידי ביטוי ב'כנסת ישראל', קסם לשאול , תעוזה היא מה שהפנים עד עתה , הדבר שרב'ן על הוויתו כמו אבן - ריחיים היו עיני הילדים שהיו נעוצות בו גם כשלא הביטו בו . לאן שהלך זכר את הילדים שיהיה עליו להוביל בדרך רצופת מוקשים ומהמורות . לבד מן החששות , מראייה נכוחה של אפשרות ממשית מאוד של משחק מסוכן בחיי אלפי אנשים , זה שעשוי באותה מידה להצילם , היה עליו לסמוך רק על עצמו . האחראים יחד איתו בדקו את רישום העולים המיועדים מכל רחבי רומניה והונגריה , עמוס מנור נתמנה אחראי להבאת האנשים לקונסטנצה , יוסי היה לא שקט ובעיני...  To the book