פרק ארבעה - עשר

פרק ארבעה - עשר בינתיים גמרו לבנות בכל אחד מארבעת הסיפונים ארבע קומות של יצועים , חלק מהעולים הובאו לסייע בהכנות . הכוח שהקרינו היהודים על אוניית הגירוש כאשר יוסי שהה איתם במהלך תפיסת'כנסת ישראל'ושר אתם שירים ביידיש , הכין אותו למסע הזה . הוא הצטופף אז דחוק ביניהם , מושפל כמותם , ולא מגובה ספר היוחסין של ששת 62 1 דורותיו הארצישראליים , אלא כאיזה'גחלייץ', * כמי שנראה'אבק - אד0'' כשראיתי אותם ידעתי , שאותנו לא יעצור דבר , חזרתי לאונייה , ורק דבר אחד ראיתי מול עיני : את מבטי הילדים . ' בעת היותו שומר - ראשו ואיש - סודו של חיים ויצמן שמע יוסי מפיו סיפור שאירע בשנות השלושים המאוחרות : מזכיר ממשלת המנדט הבריטי סר ג'ון שאו , שלא נודע כיחובב ציון'נסע לטבריה , כדי להסיר לוט מעל מצבה של גנרל בריטי , היה זה יום שרב לוהט , הבוהק היה צלול וקשה , הבדווים והערבים מצאו מחסה בצל הבתים והאוהלים , אף מכונית לא נראתה על כביש האספלט המהבילי שאו חש שהוא על סף עילפון , ליד קיבוץ אפיקים שמע פתאום קולות שירה , שירה נלהבת , שמחה , הוא עצר את הרכב כדי לראות את הפלא , במטע הבננות , בסמוך לכביש , ראה עשרות נערות ע...  To the book