יצחק רבין יצחק רבץ , ראשון ראשי הממשלה ילידי הארץ , היה "צבר" בנאומיו , ו"ג'ינג'י" בלשונו : נאומיו נעו בין ייחוד , תחכום וריגוש לבין עוקצנות , חספוס וישירות , ונשזרו בהם לעתים ביטויים מקוריים טעונים . נאומו בטקס קבלת תואר דוקטור של כבוד מטעם האוניברסיטה העברית , בהיותו רמטכ"ל צה"ל , כשבועיים לאחר סיומה של מלחמת ששת הימים , נחשב לאחד הנאומים המרשימים והזכורים ביותר ברטוריקה הישראלית ( ברוש . ( 61 : 1993 , לעומת זאת , למשל נאומו במצב לחץ ב 21 בדצמבר , 1992 בתשובה להצעת הליכוד להביע אי אמון בממשלה בשל הסלמה במעשי הטרור , היה נעדר השראה וחסר ברק . בדבריו הפעיל רבין רטוריקה שעיקרה הבניית משמעויות למצב הלחץ שגאה בשל גל פיגועי טרור של החמאס והג'יהאד האסלאמי , וניסיון להרדים את ציבור הנמענים . רבין בקש להסביר לכנסת ובאמצעותה לציבור תומכיו ומתנגדיו את המניע לגירושם של 413 פעילי טרור פלשתינאיים ללבנון , מעשה שהיה שנוי במחלוקת אף בתוך הקואליציה בראשותו . הנאום , שזכה לכותרת "מול סכיני 'החמאם' וגרזיני 'הג'יהאד האיסלאמי " , ' ננעל במילים : "אין אלה ימים קלים לישראל , אך אנו חזקים די הצורך כדי לעמו...
To the book