|
|
הקדמה דני קורן התהליך המתמשך של שקיעת המפלגות בישראל נחשף במלוא עוצמתו עם תחילת עידן הבחירה הישירה בראש הממשלה . במעבר משיטת ממשל של "דמוקרטיה פרלמנטרית טהורה" לשיטה של "דמוקרטיה פרלמנטרית ראש ממשלתית" התברר , שהמערכת המפלגתית בישראל עוברת זעזועים ושינויים מרחיקי לכת . ראשית , בבחירות 1996 הצביעו הבוחרים הן עבור ראש ממשלה הן עבור רשימות לכנסת . הבחירות לכנסת שקבעו את חלוקת המושבים בין המפלגות , דהיינו יצרו את " מפת המפלגות , " התגלו כנטולות חשיבות בהשוואה לבחירות לראשות הממשלה . שנית , שתי המפלגות הגדולות , העבודה והליכוד , ששימשו עוגנים המייצבים את המערכת הפוליטית , איבדו מספר רב של מנדטים בכנסת לאינטרסים סקטוריאליים צרי בסיס , שיוצגו על ידי מפלגות ורשימות קטנות . המערכת המפלגתית נעשתה באופן מובהק מפוצלת יותר . שלישית , בתהליך הקמת הממשלה התברר לכל המפלגות , לרבות מפלגות הקואליציה ובראשן הליכוד , מפלגת השלטון , שאין להן השפעה של ממש על המדיניות הציבורית . מוקד ההכרעות הפוליטיות עבר בעליל מהמפלגות , כולל מפלגת השלטון , אל אדם אחד , הוא ראש הממשלה הנבחר . האין השינוי מרחיק הלכת הזה כשלע...
To the book |
|
|