הבשמים וההרחה שבסוף הסעודה . ממקורות הרומאיים שבידנו אנו שומעים בעיקר על הבאת שמן ערב בסוף הסעודה . שמן ערב זה שהובא כפתיחה לשתיית היין שלאחר הסעודה נועד , לדעת הקדמונים , למנוע שכרות מחמת היין . אתינאיוס מוסר שראש , כשהוא יבש , מושך אליו את היין ועל כן המסובים מושחים את ראשם בשמן ערב כדי למנוע השתכרות . מאידך המוגמר אינו מוכר על-ידי פליניוס אלא לצורך חיטוי , קבורה ופולחן . הוא מעיר שיש אנשים המשתמשים בעצים לצורכי בישול ובתיהם הם במזבחות ( שם . ( דומה שמקור המוגמר הוא כנוהג פרסי ( השווה אתינאיוס , שם , 691 , עמ' 201 בהערה ה . ( ' מעניין הוא שרב יוסף חיים , מחכמי בגדד בדור האחרון , מוסר שמנהג פרסי הוא להעלות מוגמר על השולחן לפני השתייה ומטרת הנוהג להזכיר למסובים שאין היין דומה לאוכל היורד ויוצא מן הגוף אלא הוא דומה לעשן הקטורת העולה לראש . בכל אופן , אף-על-פי שאין בידנו להצביע על המוגמר , בשמים או שמן ערב כסוג בלעדי בסיום האוכל ובמעבר לסימפוזיון , דרמה שהשימוש בבשמים להבדלה הוא סימן נוסף לכך שההבדלה במקורה היתה סמוכה לברכת המזון . . כוס של קידוש מבחינת המחקר ההיסטורי , אין הקידוש שונה ה...
To the book