פרק ד

פרק ד חייבת להיות הוראה לעשות , זאת אומרת הוראת היתר כנגד בית דין האוסר . שהרי אם החכם אוסר , אין הוא מתיר לעשות אלא דורש אי עשייה . ראשונים אחרים אכן הסיקו מסקנה זו , ואף היקשו על חוסר העקביות שבדברי רבינו . שאלה זו הועצמה על ידי שני נתונים נוספים . הסוגיה הדנה בשאלה כיצד יכול פסק הלכה בנושא עיבור השנה להביא לידי איסור כרת , קובעת , כי "אי להאי גיסא שרי חמץ בפסח ואי להאי 4 גיסא שרי חמץ בפסח . " מכאן , שהחכם חייב רק אם פסיקתו מביאה למעשה הגורר איסור כרת . זאת ועוד : סוגיית הוריות ב ע"א לומדת הוראת בית דין מהוראת זקן ממרה ומגדירה " , עד שיאמרו להם מותרים 5 אתם לעשות , " ומכאן מתבקש , שהזקן מתיר מה שחבריו אוסרים . . 2 ראו הערה 1 לעיל . . 3 סנהדרין פז ע"א . . 4 זיקת דין זקן ממרה לדין הוראת בית דין בטעות טעונה ליבון הנפרד . נוסף על סוגית הוריות ב א , הפרשיות הוסמכו כבר בתוספתא הוריות א ז ; וכן בדברי רב אשי , הוריות ד א . בית דין טועה "אין חייכין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת" ( מסכת הוריות ב ד , ( ולפי סוגיית סנהדרין פז ע"א , ר' מאיר מקיש מבית דין לזקן ממרה . . 5 חכמים ( לדוגמה : ר' אב...  To the book