[ב,ד]

[ ב , ד ] הלכתנו ממשיכה את הדיון המיימוני בשאלת הכרת המערכת ההלכתית בביטול הלכות . כבר ראינו כי מערכת זו די צמצמה את האפשרות הריאלית לביטול תקנות וגזירות חכמים . אולם אם הלכת הרמב"ם מרחיקה ביד ימין , הרי היא מקרבת ביד שמאל . בעוד שהלכות ב-ג החמירו בנוגע לביטול מוחלט וקבוע של תקנות וגזירות חכמים , הלכתנו מכירה באפשרות של ביטול זמני , ארעי , של כל הלכה - כולל דיני תורה - וכמעט מזמינה פעולה זו , הצפויה "בזמן מן הזמנים" ( ביטוי שכנראה מופיע בקורפוס המיימוני רק במקום זה . ( ובעוד שההלכות הקודמות הקפידו בנוגע למעמד בית הדין הרשאי לבטל תקנות וגזירות , ביטול זמני זה הוא בסמכותו של "בית דין ... שהוא קטן מן הראשונים ... כל בית דין " ... למעשה , מתן זכות הביטול הזמני גם לבית דין שהוא קטן מן הראשון שתיקן / גזר מתחייב מן האפשרות של ביטול דין מדיני התורה באופן זמני - שהרי אין בית דין שאינו קטן לעומת מחבר התורה ! הלכתנו באה , איפוא , להורות כיצד ניתן לבטל גזירות ותקנות . ניסוחיו של רבינו הם חד משמעיים וסוחפים . מטרתם , דומני , לקבוע את הלגיטימיות של הביטול הזמני , אם מפני הצורך השיטתי שהרגיש הרמב"ם ב...  To the book