|
|
פרק א תבנית כפולה זו מקנה למשטר ההלכתי אופי מערכתי סגור ושיטתי , המובלט בצורה הספרותית המובנה שבה עורך רבעו את גופי הלכתו . אך לא נובע מכאן שמשנה זו אינה מעוגנת במקורות היהדות שקדמו לרמב"ם , בספרות חו"ל ואפילו במקראות . התפקיד השיפוטי / מדיני של בית דין הגדול מעוגן , ללא ספק , במשנה שבראש מסכת סנהדרין , ובמקורות המסונפים אליה בתוספתא ובתלמודים . ואם כי אין המקרא מפרט אילו תפקידים שיפוטיים ספציפיים יוטלו על בית דין הגדול , מסתבר שהבסיס המקראי הגלובאלי למוסד שיפוטי / מדיני עליון מצוי בספר במדבר יא טז יז , שם ניתן הצו למשה לאסוף "שבעים איש מזקני ישראל ... ונשאו אתך במשא העם , " המתפרש עתה כצו לדורות . אולם משניות אלו נמנעות מלציין , כי בית דין הגדול הוא גם מוסד המוסמך להורות ולעצב תורה שבעל פה , מה שגם מצדיק את ההבחנה הספרותית שרבינו מבחין בין התופעות . דומה שנוכל להעלות כמה הכללות גסות בנוגע לזיקה של הוראת התורה שבעל פה לבית דין הגדול במקורות שקדמו לרמב"ם . מכל שלוש הקטיגוריות האלו - מסירת המסורות , פרשנות / דרשנות , וחקיקת תקנות וגזירות - החקיקה היא המעוגנת ביותר בעשייה של מוסד מרכזי , ...
To the book |
|
|