|
|
פרק טז / המצווה הדתית והמערכת המשפטית - פרק בהגותו ההלכתית של הרב שמעון שקופ אינה מותנית במצווה הדתית , ואדרבה "כל היכא שעל פי תורת המשפטים מיחסים את החפץ למי שהוא , כמו כן נגרר אחר זה דיני האיסור של הגזלה" ( שערי ישר , כרך שני , עמ' קעד , וראו גם עמ' א . ( מבין שתי האפשרויות המוצעות , הרב שקופ מצדד באפשרות השניה , והוא חוזר ומבסס את עמדתו תוך ניתוחן של מספר סוגיות הלכתיות שמתוכן אציג כמה דוגמאות . כלל הלכתי ידוע הוא שבספק ממון מקילין , וכך אפוא , אם יש ספק שמא נכס המצוי ברשותו של אדם הינו גזל , מקילין בדבר ואין מוציאים את הנכס מרשותו ואדרבה 'המוציא מחברו עליו הראייה . ' קביעה זו עוררה אצל חכמי ישראל שאלה , אותה מנסח הרב שקופ כך : "נקטינן בספק ממונא לקולא , וראוי לבאר למה נגרע איסור גזל משאר איסורים וכמו דקיימא לן דכל איסור תורה [ ספקו ] לחומרא" ( שם , עמ' א . ( הסיבה לכך שאין מחילין את הכלל ש'םפק דאורייתא לחומרא' במקרה הנדון היא זו ; וביאור ענין זה הוא לעניות דעתי על פי הקדמה כללית , דכל דיני המשפטים של דיני ממונות בין איש לרעהו , אינם כדרך כל מצוות התורה , דכל המצוות הוא מה שהזהירה ל...
To the book |
|
|