מבוא

מבוא במכלול הפרקים של הספר המתודה שהנחתה אותי היתה שיטתית . לאמור הדיון התמקד בנושאים ולא באישים . ההגיון במתודה זו ברור : כדי לבחון מסורת רציפה הדיון חייב לחרוג מעיסוק במשנתו של חכם זה או אחר , עליו לעסוק במיצוי אנליטי תימאטי מקיף . ברם , מצאתי לנכון לצרף לדיון שתי מונוגרפיות על שני חכמי הלכה : הרב שמעון שקופ והרב משה ישראל חזן . ייחודם של שני חכמים אלה בכך שכתיבתם ההלכתית מניחה תיאוריה מקיפה של ההלכה , שניתן לחלצה מתוך כתביהם בקלות יחסית . יתר על כן , תה עיקר חשיבותם לדיון שלנו , שני חכמים אלו עיצבו משנה סדורה המכירה באוטונומיה המוסרית ובמשפט הטבעי כחלק מרכזי מהתיאוריה והפרקטיקה ההלכתית . אני סבור , שעובדה זו יש לה חשיבות מרובה לענייננו . היא מלמדת על מידת המושרשות של רעיון האוטונומיה במסורת היהודית . יחד עם זאת , שני חכמים אלו ניחנו במידה גבוהה של ביקורת עצמית , המתגלמת בדיון הזהיר שהם מנהלים , כמו גם ביכולתם להתמודד עם שאלות יסוד דתיות הנובעות מעמדה זו . מבין השניים הרב שקופ מגלה תודעה ביקורתית גבוהה במיוחד . חכם זה , שחי בלב ליבה של אירופה המזרחית היהודית המסורתית , שעולמו ניזון כ...  To the book