|
|
ה . סיכום בפרק זה עקבנו אחר דרכי ההתמודדות של ההלכה עם הגדים ברורים בתורה שבכתב או שבעל פה , הנראים כבלתי תואמים את התחושות המוסריות . ראינו כי חכמי התלמוד הציעו לעיתים פרשנות נועזת ביותר שדחתה את ההגד המלולי והציעה לו פרשנות חדשה לחלוטין . הדוגמא של " עין תחת עין , " הבהירה יפה כיצד אינטואיציות מוסריות דחו לחלוטין את ההגד המלולי , ולא הותירו אותו אפילו כאפשרות הלכתית דחויה . גם אם המסורת התלמודית נימקה פרשנות זו במושגים משפטיים - תחולה כללית ואחידה של הדין , המסורת הבתר תלמודית הכירה יפה באינטואיציה המוסרית שבבסיס התפנית . בדוגמא של עדות אשה או עד אחד בעגינות , ראינו שהספרות התלמודית והבתר תלמודית מעלה בצורה מפורשת יותר את סוג השיקולים שאיפשרו את התפנית ההלכתית . הפרשנות שהוצעה במשך הדורות נעה בין הגישה של הרמב"ם , שלפיה ההלכה התלמודית תאמה את דין התורה , ועד לעמדת ר"י , שלפיה חכמים אכן עקרו את התורה במובן זה שעקרו דין פוזיטיבי אך לא את התורה עצמה . המקרה המורכב ביותר היה דין הממזרות שבו הקונפליקט היה בין העוול הנגרם ליחיד לבין חשש הפריצות . במקרה זה הקונפליקט אינו בין הצודק והנכון לב...
To the book |
|
|