|
|
ב . המגמה האונטולוגית בתלמוד ( בבלי סנהדרין , נח ע"ב ) קובע ר' חנינא : "וא"ר חנינא הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה שנאמר : 'מוקש אדם ילע קודש' ( משלי כ , כה . " ( ר' חנינא קובע אפוא כי פגיעה בישראל כמוה כפגיעה בשכינה , ואולם הפסוק שעליו מבקש הוא לבסס את דרשתו הוא עמום . כדי להבהיר את ההסתמכות על הפסוק מוסיף רש"י את הדברים הבאים ; " הנוקש את האדם הינו ישראל שקרויין אדם דכתיב : 'ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם' אתם קרויין אדם" ( שם , ד"ה : מוקש אדם . ( הערתו הפרשנית של רש"י נראית לכאורה , כפירוש מקומי לדברי התלמוד ; הוא מפרש את המושג 'אדםי המופיע בדרשתו של ר' חנינא בהתאם לדרשתו של 8 רשב"י כדי לשפוך אור על דברי ר' חנינא . ואולם ממקור אחר למדים אנו כי רש"י עצמו צידד במגמה האונטולוגיה . בדברים ( כא , כג ) נאמר : "לא תלין נבלתו על העץ ... כי קללת אלוהים תלוי . " העיון בפסוק זה ובהקשרו אינו מחייב להניח כי הפסוק מתייחס רק ליהודי . ואולם רש"י בפירושו לתורה מחיל פסוק זה רק על ישראל , וכך הוא כותב : "זלזולו של מלך הוא שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו . " ואכן כך הסיק המהרש"א מדברי...
To the book |
|
|