ב.הטיעון מן הברית

עצמן , כפי שצוין לא אחת , סעדיה מאמץ תיזה של תלות חלשה , אך דוחה לחלוטין תלות חזקה . הנחה סמויה נוספת המצויה בטיעון היא שלצו האל יש משמעות זהה ביחס לכל הנורמות הנכללות בו ; כדרך שבתחום הריטואלי והאיסורי צו האל מבסס את תוקפן של הנורמות , כך הוא המצב ביחס לנורמות הנכללות במשפט הטבעי . הנחה זו היא חשובה ביותר לדחיית תוקפו של המשפט הטבעי . ואולם זאת בדיוק השאלה : מהו הביסוס של הנחה זאת ? מדוע לא נוכל להניח שצו האל מתפקד בצורה שונה בתחומים שונים . יש תחומים שבהם הוא מבסס וקובע את הנורמה ויש תחומים שבהם הוא חושף נורמות שתקפותן אינה מבוססת על הצו . במלים אחרות , קשה לבסס תיאוריה מוניסטית ביחס להלכה הרואה את מכלול הנורמות ההלכתיות כמבוססות על יסוד אחד ומכוונות לתכלית אחת . תיאוריה סבירה יותר היא 'התיאוריה הפלורליסטית , ' שלפיה ההלכה מורכבת מכמה רבדים , וביסוסן ותכליתן של הנורמות אינו אחיד . לבסוף ברצוני להעיר מספר הערות על דברי הרמב"ם המצוטטים בראשית הדיון . ראשית , כפי שציינתי בפרק ד , הרמב"ם אינו דן כאן בשאלה מהו מקרר תוקפן של שבע מצוות בני נח , אלא מהי המוטיבציה שצריכה להנחות את 'חסיד אומות...  To the book