ט.ר' ישראל משה חזן

ברם , אף שבפועל יהודים וגויים עשויים לדור יחד בהרמוניה מעין זאת , מבחינה עיונית הקושי נותר בעינו : אם מוסף הוא תפילה שיש לה ערך וחשיבות , מדוע רק היהודים ישארו להתפלל אותה 'ביחידות ישראלית , ' בעוד אומות העולם פונות לענייניהן ? ואם אין בה ערך וחשיבות , מדוע שיתפללו אותה היהודים עצמם ? תשובתו של מנדלסון לשאלה זו היא שהיהודים חייבים להתפלל מוסף לא מפני שהיא מוסיפה על שלמותם האנושית , אלא מפני שקיבלו הוראה מפורשת מפי האל במעמד הר סיני , הוראה שאין הם בני חורין להשתמט ממנה . בלשונו " , אין אני רואה כיצד יכולים נולדים בבית יעקב לפטור את עצמם ביושר לבב מן המצוות , מן התורה" ( ירושלים , עמ ' . ( 137 ואולם נקל לראות שתשובה זו אינה מספקת הסבר לקושיה העיונית : אם המצוות מועילות , מדוע לא הטיל אותן האל הטוב על כל ברואיו ? בעל כורחו נדחק כאן מנדלסון לסוג של עמדה פונדמנטליסטית , המבססת את החובה הדתית על שרירות רצונו של האל , ועל חובתו של היהודי לציית לשרירות זאת . במלים אחרות , המחיר של האוניברסליזם שלו היה הפיכת הפרטיקולריזם היהודי לחסר מובן . מסקנה שחלק מממשיכיו הסיקו בצורה מפורשת . המסורת האוטונ...  To the book