ה.הרמב"ם

ה . הרמב"ם גם הרמב"ם , בשמונה פרקים , פרק ו , מצדד בעמדה דומה . למרות שהוא מתנגד למונח 'שכליות , ' הוא מסכים לטענה העקרונית שהרוע שבמצוות השכליות השליליות היה רע גם אילולא ציוותה עליהן התורה , וזאת בניגוד למצוות השמעיות " , שאלמלא התורה לא היו רעות כלל" ( שם . ( במונחים של תורת המשפט , האיסורים השכליים הם פעולות רעות כשלעצמן ( se mala per ) ואילו האיסורים של המצוות השמעיות הם פעולות שהן רעות מפני שנאסרו . ( mala prohibita ) על יסוד עמדה זו , מסביר הרמב"ם את ההבחנה בין החסיד לבין הכובש את יצרו . לגבי המצוות המוסריות , שערכן השלילי אינו תלוי בתורה , קיומן האידיאלי הוא בלא מאבק ומתוך נטייה טבעית . מאבק ביצר בתחום זה מעיד על חסרון , שכן הוא מצביע על השתוקקותו הנפסדת של האדם לעשיית הרע . הפועל הרצוי בתחום המוסרי הוא החסיד , המייצג אישיות הרמונית העושה את הטוב באופן 'טבעי' ובלא צורך להיאבק ביצר . לעומת זאת , אופן הקיום האידיאלי במצוות הפולחניות , השמעיות , הוא כיבוש היצר , שכן מדובר במעשים שמצד עצמם אינם רעים ועל כן ההשתוקקות אליהם אינה מגונה . לדעת הרמב"ם , על מצוות אלו בלבד אמר התנא "כל הג...  To the book