|
|
פרק ב / מקורות למצ "ה בספרות וח"ל ופרשניה היה טעם בקיום המצוות . צו האל גורם נעימות בכך שהוא מאפשר לאדם את השמחה והעונג שבעצם קיום המצווה . האפשרות השנייה דומה אפוא , דמיון רב לתיזת התלות . הרב חרל"פ עצמו מאמץ את האפשרות הראשונה : והוכחתי מהא דיבמות טו , א , שעל ידי הפסוק ב'דרכיה דרכי נעם' משתנה הדין , ואם נימא שכל הנעימות הנמצא בהם הוא על ידי הציווי של ה' יתברך , אם כן אם נסכים שכך הדין , גם בו ינופה התענוג והנעם העליון שבכל המצוות . אלא על כרחך שהם נעימים ומתוקים בטבעם רק שאנו לא ידענו or , יתברך ברוב רחמיו וחסדיו גילה אותם לפנינו . ומפני זה אין פלא מה שהאבות קיימו כל התורה עד שלא ניתנה כיון שדרכי ודיני התורה הם באמת מצד עצמם נעימים ומתוקים עד למאוד , רק אנו לא יכולנו להשיגם . לא כן האבות , נפשם ונשמתם השתוקקו לנעם ה' חשקו למתיקות התורה , לאור התורה ומצוותיה והשיגו את כל התורה אם שלא ניתנה ( שם . ( הנחת הרב חרל"פ היא שאם האפשרות השנייה היא הנכונה , העקרון 'דרכיה דרכי נעם' לא יכול לתפקד כגורם בהלכה , היינו כגורם המשנה את תוצאות הדין בהתבסס על שיקול מוסרי . שהרי אין לעקרון זה תוכן עצמי...
To the book |
|
|