פרק ג / משמעותה של המחלוקת ומושג ההתגלות

פרק ג / משמעותה של המחלוקת ומושג ההתגלות הדעות או אף שתיהן אינן נכונות כלל . ואולם רבי יום טוב , כאיש הלכה , מודע היטב לכך שהשיח ההלכתי אינו מתנהל , בדרך כלל , תוך שלילה הדדית של הנוטלים חלק במחלוקת . עובדה זו , שהקשתה על המצדדים במודל המוניסטי , הוסברה , כפי שראינו בפרק א , באמצעות פתרונות שונים שהעניקו חשיבות גם לדעה הדחויה . ואולם רבי יום טוב אינו מסתפק בכך והוא הולך ומסייג את דבריו הקודמים המניחים שהמחלוקת היא תקלה היסטורית . וכך הוא ממשיך וכותב : ומכל מקום כיוון שהכללות שבידיהם אמיתיים , ומסורות להם ממשה רבינו ע"ה מפי הגבורה , מפני כן אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן , המזכין והמחייבין , המטהרין והמטמאין , האוסרין והמתירין . כמו שפירש רש"י דזמנץ דשייך האי טעמא וזמנין דשייך האי טעמא , שהטעם מתהפך לפי שנוי הדברים בשנוי מועט . ניתן להניח שרבי יום טוב מציג שתי עמדות סותרות שלא ניתן ליישב ביניהן . ואולם ניתן להניח שהדברים משקפים מתח בסיסי בין שני יסודות מהותיים לשיח ההלכתי . בהתבסס על הנחה פרשנית כללית , שלפיה בכל מקום שניתן לפרש טקסט כך שאינו סותר את עצמו יש לעשות זאת , אני מעדיף את האפשר...  To the book