מבוא

מבוא בחלק זה של הספר אעסוק בגישה המוניסטית , המניחה , שביחס לכל שאלה הלכתית רק הכרעה אחת תקפה וזולתה דחויה . הביטוי התלמודי - ' אלו ואלו דברי אלוהים חיים , ' מעורר את הרושם שלמכלול העמדות החלוקות מעמד הלכתי זהה , ואולם תפיסה זו בדיוק נדחית על ידי הגישה המוניסטית , מעמדן של הרעות החלוקות אינו זהה , האחת תקפה וזולתה דחויה . הגישה המוניסטית עומדת בפני כמה שאלות יסוד.- ראשית , אם קיימת רק הכרעה תקפה אחת , מהו הטעם לכך , שלפי הסיפור התלמודי שבמסכת עירובין , היא מצויה דווקא בדברי בית הלל ? שאלה זו מוחרפת לאור ההנחה התלמודית , שלפיה 'בית שמאי מחדדי טפי' ( יבמות יד , א , ( היינו חכמתם של בית שמאי עולה על זו של בית הלל . לדעת התלמוד , הנחה זו מבססת את דעתו של מי שסבור שאפילו לאחר הכרזת בת הקול שקבעה את ההלכה כבית הלל ' , עשו בית שמאי כדבריהם' [ כדעת עצמם ] ( שם . ( אם מקבלים הנחה זו , עולה ביתר שאת שאלת הקשר שבין הטעם של בת הקול להכרעה כבית הלל : האם מפני 'שנוחין ועלובין היו , ושונין דבריהן ודברי בית שמאי , ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן , ' הכרעתם עדיפה ? מה הקשר בין שלימות מוסרית...  To the book