שיחה שישית: על הנוף "עומד מול הר,מנהל דו־שיח עם הנצח"

שיחה שישית : על הנוף " עומד מול הר , מנהל דו שיח עם הנצח " דיברת על כך שהתאהבת בישראל באמצעות הנוף . מה בנוף הישראלי גרם לך להתאהב ? מילדותי אני אדם של נוף . גדלתי בבגדאד בשכונה חדשה שבנו אותה יהודים , שכונת וילות בתוך מטעי דקלים . אני אוהב מקומות שיש בהם הרבה אור ומרחב פתוח . חילופי העונות ותהפוכות מזג האוויר מדברים אלי . אני זוכר את עצמי כילד שוכב על הבטן זמן רב , מסתכל בטור של נמלים ועוקב אחר אורחותיהן . אני נמשך לבעלי חיים . אני מסוגל לעמוד מול גבעת יער ולצפות שעות כאילו מתנהל דיאלוג ביני לבין הנוף . אני הופך להיות חלק מהטבע . עד שנות השישים הכבישים בצפון הארץ קסמו לי , הייתי מכבה בלילות את אורות המכונית ונוסע בחושך . זה לא מסוכן ? ודאי . אבל בימים ההם לא היו הרבה מכוניות פרטיות . אנשים נסעו מעט מעיר לעיר בלילה . לכן ידעתי שהסיכוי שאתקל באנשים בכבישים הללו הוא אפסי . מה נותנת לך הנסיעה באורות כבויים ? כאשר מכבים את האורות , מגלים את העולם של הלילה . צללים , כוכבים , כעלי חיים . נהגתי גם ללכת הרבה ברגל . חציתי את בגדאד לאורכה ולרוחבה ברגל . הקפתי את העיר , צעדתי מסביבה . מצד אחד הנה...  To the book