|
|
שיחה חמישית : על דת וחילוניות " אנ » פונה למצפוני , זו התפילה שלי " נולדת למשפחה חילונית . הצביון הכללי של העם העיראקי ברובו , הוא צביון חילוני . הדבר נכון לגבי המוסלמים , הנוצרים והיהודים . תרבות הקדושים כמעט שאינה קיימת בעיראק , לעומת זאת היא מצויה באיראן ובצפון אפריקה . התייחסנו לדת כחלק מהזהות שלנו , חלק שצריך לכבד אותו . כאשר הגדרת את עצמך כיהודי , קיבלת על עצמך שבתי כנסת הם חלק ממך , כמו גם הרבנים , התנ"ך ותורת ישראל . בקהילה היהודית בעיראק חיינו בהרמוניה כמעט מושלמת בין דתיים לבין חילוניים . למשל , מתוך כבוד והערכה לרב או ליהודי דתי אדוק לא עישנתי בנוכחותם ביום שבת . ולו היה אחד הרבנים רואה אותי מעשן בשבת , הוא עצמו היה כובש את מבטו , ומייד הייתי מרגיש אי נעימות . אבל הלכת לבית הכנסת . בילדותי הייתי מתלווה לפעמים , בערב שבת , לסבי . שהיה דתי . דתי , אך לא התפלל כל יום בבית הכנסת . לא אכל טרף , לא הדליק אש בשבת , בירך על המזון , שמר על מידה של צניעות , הוא קיים את המצוות הנדרשות . בשבת אמנם הלך לבית הכנסת . המפגשים שלו עם הדת לא התקיימו מתוך חובה אלא מתוך צורך פנימי שלו . אביך עז...
To the book |
|
|