סערה ישראלית יהודית בוושינגטון ממש לפני שנכנסתי לאולם הסימפוזיון בוושינגטון , שפתח את שני ימי הדיונים על עתידו של העם היהודי לאור מאה השנים שחלפו מאז נוסד הארגון המארח - הוועד היהודי האמריקני - טלפן מישראל בני הצעיר וסיפר על התרגשותו מטכס הזיכרון לחללי מלחמות ישראל שבו השתתף זה עתה יחד עם אשתו ובתו הפעוטה . הזכרתי בכמה מלים למנחה הסימפוזיון שהערב מתקיים יום הזיכרון , וקיוויתי שבין דברי הברכה הרבים שנישאו בתחילת הערב תצוין גם עובדה זו , ואפשר וכולנו נתבקש לכבד , כנהוג , את יום הזיכרון הישראלי בדקת דומייה . אבל זה לא קרה . גם קיומו של יום העצמאות למחרת הוזכר בחטף ובמובלע בדברי המברכים . אינני מביא עובדה זו בטרוניה , אלא כסימפטום שבא אולי להסביר גם את הלך רוחי הקודר באותו סימפוזיון , שעורר סערה כה גדולה , לנוכח העובדה שאותה הזדהות עמוקה וטבעית שהיתה לחלקים רבים של יהדות אמריקה עם סדר היום הישראלי , הולכת ונחלשת בשנים האחרונות . גם כל המשתתפים בדיונים לאחר מכן הסכימו שכבר כמה שנים מתעצם תהליך של התנתקות איטית של יהדות אמריקה מישראל . הסיבות רבות ומורכבות ונוגעות גם לעובדה ש"הדרמה הישראלית"...
To the book