התשתית המבנית של האנטישמיות לא האנטישמים של המאה התשע עשרה או של כל מאה אחרת , וגם לא הוגי הציונות כיוסף חיים בתר או אהרן דוד גורדון צריכים ללמד אותנו שהיהודים הם בראש ובראשונה - עם : "בני ישראלי / "עם ישראל , " זה היסוד . עם שקיימת בתודעתו טריטוריה מוגדרת , שפה משותפת , ומערכת יחסים פנימית הבנויה על עיקרון של עמיות היסטורית . גם הגדרת היהודי , אפילו על פי כללי ההלכה היא הגדרה אתנית ולא הגדרה דתית . יהודי הוא בן לאם יהודייה ותו לא . והאמונה בתורת משה לפי הגדרה זו היא רשות ולא חובה . בתחילת המאה התשע עשרה עם תחילת תופעת החילוניות היהודית לא נוצרה הלאומיות או העמיות היהודית יש מאין , אלא רק נשרה עטיפתה הדתית והתגלתה מהותם האמיתית של היהודים - עם בראש ובראשונה . והדת היהודית המיוחדת להם איננה אלא מרכיב נוסף ולא תמיד הכרחי בתוכה , כמו הקתוליות לאיטלקים והאסלאם למצרים . החשיפה של מהותנו הלאומית , שהיתה רק מוסווית ומעורפלת במשך מאות בשנים בעולם אשר זהות דתית היא המגדירה העיקרית בו , חשיפה זו היא שהחמירה מאוד במאתיים השנים האחרונות את הקונפליקט עם העמים שבקרבם ישבנו , שגם הם החלו להדגיש ולחדד...
To the book