ונכנע למסר הדרשה יגרום לגשמים לרדת . מסורת זו טבועה כבר בחותם המייחד את החכמים , והחשוב שבו הוא התהליך הפנימי של תשובת הלב ושינוי המעשה . עמדנו על הופעתו של סממן חדש כמעמד הפומבי בעיתות צרה בתיאורי בית שני . הושם דגש על חילולם של חפצי פולחן , ועל אי היכולת לנהל את שגרת עבודת המקדש ( מק"א ג . ( לעתים חילול זה נגרם במכוון על ידי המשתתפים בטקס הציבורי ( יהודית ד . ( בד בבד עם נתינת אפר על גבי התיבה בסדר התענית המתואר במשנה ובתלמוד , אנחנו נוכחים ברתיעה חוקה ממעשה זה ובמגמה לשים לו גבולות . כבר ציטטנו את תגובתו של ר' זירא למראה האפר על גבי התיבה ואת הזעזוע שחש . לפנינו ביטוי לקיצוניות בה נתפש המעשה . הלכה אחת הנוגעת לתיבה ברחובה של עיר בסדר התענית , מלמדת על מגמת הריסון שחכמים ביקשו ליישם . בתוספתא מובא הדין הבא : "ולא היו מתעלפין עליה כל היום אלא 57 אחד יושב ומשמרה . " הרקע להלכה זו מתבאר מתוך מעשה המובא בירושלמי בו נטשו הנוכחים את התיבה באמצע הרחוב . אותו ר' זירא מוחה ואומר שהתנהגות זו היא בניגוד להלכה הנזכרת . מסתבר שהוראה זו מבקשת לסייג את אופי השתתפותה של התיבה בסדר התענית , ולמנוע בי...
To the book