ג. התקופה הממלוכית

. התקופה הממלוכית כאשר נחלש כוחם הצבאי של הערבים , הם החלו לרכוש לעצמם עבדים לבנים ( ממלוכים , ( שהיו טורקמנים ברובם . אלא שלא אחת קמו העברים על אדוניהם , כאשר חשו שהיה בידיהם די כוח . בך קרה גם בשנת , 1250 כשקציניו הממלוכים של השליט האיובי האחרון של מצרים תפסו את השלטון . המאפיין את שלטון הממלוכים היה אפיו המיוחד . הוא לא התנהל בבית מלוכה ושלטון שושלתי כדוגמת זה של האיובים לפניו או העותומאנים אחריו , אלא כשלטון הכוח . כשהתפנה כס המלוכה - - השתלט עליו , בדרך כלל , התקיף והאכזר שבץ המפקדים הממלוכים . כתוצאה מכך הצטיינו אמנם השליטים הממלובים בתקיפות ובכושר צבאי , אך שלטונם נעדר יציבות והמשכיות . הממלוכים הרסו את ערי החוף של ארץ ישראל , בדי למנוע מערי המסחר האיטלקיות לשוב ולהשתלט עליהן . צפת השוכנת במרכז הארץ ניצלה מגורל דומה , ואנו מוצאים , כי עוד במהלך מסעי הצלב , היא שימשה בסיס לפעילות הממלוכים נגר הצלבנים . מיד לאחר כיבושה , ציוה הסולטאן בייברס להביא לעיר נשק וצידה ואף מינה שני קצינים ( איז אדין עלאי והדשד אדין תורי ) לשמש כמפקדי העיר והכוח שחנה בה , אשר מנה ארבעת אלפים חייליבז . לכו...  To the book