היחס לספרות חז"ל

היחס לספרות חז"ל כמנהגו ברוב כתביו , ממעט רב סעדיה לצטט בפירושי המקרא שלו מקורות חז " ל כלשונם . בדרך כלל הוא מוסר את תוכנם בניסוח חופשי בערבית יהודית , ולעתים קרובות הוא עושה זאת בלי לרמוז לכך שהוא מסכם דברים של קודמיו . במקרים אחרים , גם הם לא מעטים , הוא מייחס את הדברים לחכמים קדמונים באמצעות ניסוחים כלליים כמו "הראשונים " או "אבותינו ; " ורק לעתים רחוקות מאוד מצוין מקור ספציפי כמו המשנה . הנוהג של מסירת דברי חז"ל בפרפראזה ערבית יהודית הקל על עיבודם , ואכן רס " ג הרבה לערוך מחדש את הדברים שציטט - לפחות את המקורות האגדיים - ולפעמים הכניס בהם שינויים מרחיקי לכת . ככל שמדובר בתכנים הלכתיים , כמעט מיותר לקבוע שרס " ג מחויב להלכה התלמודית . כפי שראינו , הוא ראה בעיסוק בפרטי המצוות את אחד המרכיבים העיקריים בפירוש התורה , שאותו השמיט מן התרגום כשערך אותו בנפרד . רס " ג נהג להכניס גם אלמנטים הלכתיים לסיפורי התורה ללא צורך גלוי , כנראה במגמה להדק את הקשר בין המקרא להלכה של חז"ל , במסגרת הפולמוס עם הקראים ודומיהם . כך , לדוגמה , הוא מפרש את דברי אברהם לעבדו " , ולקחת אשה לבני" ( בראשית כד , ד...  To the book