|
|
עמנואל אטקם הגר"א וראשית ההתנגדות לחסידות א העיון ההיסטורי בתופעת ההתנגדות לחסידות חייב להידרש למספר שאלות יסוד : מדוע פרץ המאבק המאורגן בחסידות רק בשנת תקל"ב - למעלה משלושים שנה לאחר " התגלות" הבעש"ט וראשית פעולתו בזירה הציבורית ? זאת ועוד , מדוע החל מאבק זה דווקא בליטא , אשר לתחומיה חדרה החסידות רק בשלהי שנות השישים , ולא באוקראינה , ערש צמיחת החסידותל וכן , מי היה זה שיזם והנהיג את המאבק בחסידות ומה היו מניעיו ? דובנוב תיאר את פרוץ המאבק בחסידות באספקלריה של תפיסתו הכוללת את מהותן של החסידות מכאן ושל ה"רבנות" מכאן . את ה"רבנות" מגדיר דובנוב כ"שיטת דת הםפר , דת שכולה לימוד , בקיאות בספרות של אלפי שנה , בדינים וצרופי דינים דקים מן הדקים , זהירות בקיום המצוות לכל פרטיהן ודקדוקיהן . " ה"רבנות" במשמעות זו היא המהווה , לדעת דובנוב , את התשתית הערכית והנורמטיבית של הארגון הקהילתי . והנה , את המאבק נגד החסידות תופס דובנוב כתגובה טבעית , ובעצם אף הכרחית , של ה"רבנות" ושל הנהגת הקהילות כלפי מי שמרדה בהן וקראה עליהן תיגר . שהרי בעיקרה לא באה החסידות אלא לערער את היסוד הלימודי שבדת ולהקים תחתיו...
To the book |
|
|