עמדות ערביות כלפי הציונות יהושפט הרכבי כשהוזמנתי לשאת הרצאה זו ביום העיון הנוכחי , הצעתי למארגנים לבקש את המוזמנים לקרוא את הפרק "האידיאולוגיה הערבית הפלסטינאית" בספרו של יהושע פורת , צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית , 1929-1910 עמודים , 50-30 ואת הפרק הרביעי ' , הציונות , ' בספרי עמדת הערבים בסכסוך ישראל ערב , עמודים . 202-162 ביקשתי זאת כדי למנוע צורך לחזור על דברים שמצויים בכתובים . עתה , כשהרצאה זו זוכה להידפס , בוודאי שיש משום טעם לפגם לחזור על דברים שמצויים בדפוס . דברי פורת נכתבו כתיאור הארגומנטציה הערבית בשנות העשרים , ואילו דברי באו לשקף את המצב בשעה שנכתב ספרי , היינו ב . 1965 מקריאת שני הפרקים יעמוד הקורא על העקביות והרציפות שישנן בארגומנטציה הערבית בשאלה זו . ראוי בכל זאת לעמוד על ההבדלים וההתפתחויות . בשנות העשרים הטיעונים הערביים הם בעלי אופי פרגמטי ( הארץ צרה מהכיל שני עמים ) ומשפטי ( הארץ שייכת לערבים , ואין לשתף בה את זולתם . ( הטיעונים המשפטיים נסתייעו באגרות מקמהון ו ^ רטו על טענת הפסול שבהצהרת בלפור ובאמנת חבר הלאומים , שהקצו ארץ לזרים מבלי לשאול את תושביה , ...
To the book