יחס ערביי ארץ־ישראל ליישוב היהודי ולתנועה הציונית

יחס ערביי ארץ ישראל ליישוב היהודי ולתנועה הציונית יוסף נבו כאשר בוחנים שאלה זו יש לזכור נתון יסודי חשוב 1 לאחר מלחמת העולם הראשונה התפתחה בארץ ישראל תנועה לאומית ערבית-פלסטינית . תנועה זו , בעלת מאפיינים ומייחדים משלה , היתה שונה ונפרדת מן התנועה הערבית הכללית , המוכרת עד אז . אין טעם לשוב ולפרט את מיגוון הסיבות והתהליכים שהביאו לצמיחתה של התנועה הפלסטינית . כדאי רק לציין בקיצור נמרץ את הגורמים הבולטים ביותר שסייעו לגיבושה של לאומיות פלסטינית בתוך הלאומיות הכלל ערבית ; א . עידוד הלאומנים הערבים הפלסטינים על ידי קציני המימשל הבריטי בארץ . ב . התמוטטות שלטונו של פייצל בסוריה ב . 1920 ג . הפרובלמטיקה המיוחדת של ערביי ארץ ישראל בהשוואה למצב עמיתיהם בארצות השכנות ; אם נאבקו ערביי סוריה , לבנון או עיראק במנדאטור זר , הרי ערביי ארץ ישראל נאבקו — בנוסף לשלטון הזר — גם ביישוב היהודי , שהתכונן להוות בארץ תופעת קבע ולייסד בה את ביתו הלאומי . כשנתכוננה בארץ אותה תנועה ערבית-פלסטינית , העלו ראשיה ולאריה , במהלך מאבקם נגד היישוב היהודי , שתי סדרות של טיעונים מקבילים . האחת להוכחת הזכות הערבית על אר...  To the book