|
|
הקדמה הזיקה שבין לאומיות ודת היא בוודאי תופעה אוניוורסלית . היא עולה מתוך תולדותיהן של התנועות הלאומיות השונות ומשפיעה על עיצובה של התודעה הלאומית ועל הדרכים שהלאומיות הולכת בהן . לעיתים מתפרשת הזיקה הזאת על דרך הניגוד שבין לאומיות ודת , וביתר דיוק — ניגוד בין התנועה הלאומית לבין נציגיה המוסמכים של דת ממוסדת ? לעיתים הדת היא שמזינה את הלאומיות ומעניקה לה תוכן ולגיטימציה . יתר על כן , הזיקה אף אינה סטטית . אפשר שתהיה הישענות הדדית בין הלאומיות והדת , ושזו תתגלגל במשך הזמן להבלטת הניגודים שבין שתיהן , וחוזר חלילה . התמורות בהתייחסויות ההדדיות שבין הלאומיות והדת אינן מתחוללות על פני רצף הזמן ההיסטורי בלבד , אלא יש להן תוקף גם במישור החברתי והעיוני . תנועות לאומיות אינן עשויות מקשה אחת ויש בהן גונים ובני גונים של יחס לדת : חוגים שונים באומה נוטים כל אחד לפתח עמדה משלו כלפי הדת . דומה שאין לך תנועה לאומית שלא תיתקל בצורה זו או אחרת בצורך להתייחס אל הדת ולהידרש לה מפעם לפעם מחדש . קל וחומר בלאומיות היהודית , החסרה כמה מסימני ההכר המצויים בלאומיות בדרך כלל . הקשר המאחד את היהודים לדורותיהם בכ...
To the book |
|
|