|
|
פרק י"ב ראיית הנסים , זיכרונם ותכליתם העלאתם של נסי ה' ומעשי שלוחיו על הכתב במקרא לא נועדה לשעשע את הקורא בסיפור נפלאות ; ראיית הנסים , או העברת תיאורם מפה לאוזן , באות לשרת תכלית נשגבת יותר — לעורר אמונה בה' ובנביאיו ולזרז את העם לקיום המצוות . חוש הראייה נתפס במקרא כחוש הנאמן ביותר של האדם , ועדותו נחשבת מובהקת וחד משמעית יותר מזו של חוש השמע — כדברי איוב , לאחר שזכה למענה ה' מן הסערה ? "לשמע אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך" ( איוב מ"ב , ה . ( ' לפיכך , נודעת לראיית הנס השפעה מכרעת על הצופים בו . עדות הומוריסטית לעגנית על כוח הנס הנראה לעין אביא מ"ספר הבדיחה והחידוד" לדרויאנוב , כרך א , ' עמ' רכ"ט : "בחבורה של חסי דים סיפרו על מופתים של רביים . נענה אחד מן החבורה ואמר — . באזנינו שמענו ובעינינו לא ראינו . מוטב שאספר לכם מה שראיתי בעיני ממש ... ביום קיץ אחד של אשתקד היה המעשה . בעצם היום יצא אחד מאנ"ש מביתו , בריא ושלם כאחד האדם , ופתאום מעד ונפל לארץ . רצנו והודענו לרבי יחיה . מייד הפסיק משנתו , יצא אל הנופל , הניח ידו על ראשו ולחש לו ; 'מה לך ? קום — ... ' ! ותיכף קם ? נתלהבה החבורה . — ...
To the book |
|
|