יוסף נוה על כתבם וכתובותיהם של השומרונים בעת העתיקה

יוסף נוה על כתבם וכתובותיהם של השומרונים בעת העתיקה בימי הבית הראשון היה הכתב העברי בשימוש יום יומי הן בממלכת יהודה הן בממלכת ישראל . הממצא האפיגרפי שמקורו בממלכת הצפון / ל יחסית ; הוא נכתב בעיקרו במשך כ 80 שנה , שבין תחילת המאה השמינית ועד נפילת שומרון בשנת 720 לפנה"ס . בצפון היה ניב מיוחד ( שנתייחד בעיקר בהתכווצות הדיפתונג , ( שונה מהניב של יהודה , אך הכתב העברי שבצפון היה זהה לחלוטין לכתב שרווח ביהודה . הזהות בכתב בצפון ובדרום עוברת גם לתקופה הפרסית ; אין הבדלים בכתב הכתובות הארמיות והעבריות שמקורן בפחוות יהוד לבין אלו שמוצאן בפחוות שומרון . לאחרונה אף למדנו שיש זהות מוחלטת בדרך שבה השתמשו היהודים והשומרונים בשני הכתבים שהיו נהוגים בתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה : הכתב העברי והכתב שאנו מכנים 'כתב יהודי , ' צאצא הכתב הארמי האחיד של התקופה הפרסית ( וראו להלן . ( בימי הבית השני גבר — ואף שלט — ביהודה הכתב הארמי , ואחר כך הכתב היהודי , אך השימוש בכתב העברי לא נעלם , כי אם הצטמצם עד מאוד . הוא היה מקובל בעיקר בשני תחומים  To the book