פרק עשירי האליטות

פרק עשירי האליטות בתרבות האסלאמית , כמו בכל תרבות מוכרת אחרת בהיסטוריה , התקיימה וזכתה להכרה הבחנה בין קבוצות מוגבלות מסוימות , מיוחסות פחות או יותר , ובין שאר האוכלוסייה הלא מובחנת . בלשון הערבית הקלאסית הן צוינו בדרך-כלל במונחים " ח'אצה" " ) מיוחד ( " ו '' עאנןה" " ) כללי . ( " להלכה , האסלאם הוא שוויוני ואינו מכיר בשום יתרון של מאמין על מאמין בזכות ייחוס מלידה או מוצא , גזע או לאומיות , או מעמד חברתי . כמו הדתות האחיות שלו , האסלאם הקלאסי קבע אי שוויון בסיסי בין הגבר לאישה , בין בךהחורין לעבד , בין המאמין לכופר , ואכף את המעמד הנחות של האישה , העבד והכופר בחוקי ההלכה הקדושה . חוץ מסוגים מוכרים ומקובלים אלה של אי שוויון , אין החוק והדוקטרינה האסלאמיים מכירים בשום הבחנה בין המאמינים . רק יראת שמים ומעשים טובים יכולים להנחיל כבוד , כי יראת שמים ומעשים טובים עולים בחשיבותם על עושר וכוח וייחוס כאחד . ואולם בפועל , מי שהתמזל מזלם והיו בעלי עושר וכוח , ואפילו השכלה , ביקשו בדרך כלל להנחיל את הנכסים האלה לילדיהם , ועל כן היתה נטייה , שבכל החברות האנושיות היא בלתי נמנעת , להיווצרות קבוצות בע...  To the book