|
|
שער שישי הביתה שלא כמו בסיפור היציאה מעבדות לחירות של בני'ישראל ממצרים , הים לא נסוג לאחור מפני שארית הפליטה מגלות אירופה בצאתה לעצמאות בארץ המובטחת . ההרים לא רקדו כאילים והגבעות לא רקדו כבני צאן , והם לא הלכו בים בחרבה . היפוכו של דבר : ספינתם טולטלה על גלים זועפים , אוניות משחית נגחו בה , תינוקות שלהם צללו כעופרת במים אדירים . למרות כל אלה , לא חרב עליהם עולמם . כה אדיר היה חפצם לשוב ולבנות את ביתם בארצם שלהם . בעיני רוחם ראו את ביתם בנוי לתלפיות , אך בבואם הביתה ראו אש מאיימת אוחזת בקצות הבית . מעפילי "יציאת אירופה , " כמו כל המעפילים לפניהם , עברו במים - הם יעברו גם באש . " עלינו להתרכז במה שצופן העתיד" מספר אלחנן ( גיורא : ( האנגלים נואשו מהחזרת אנשים למקומותיהם באירופה , אך הוסיפו והחזיקו אותנו במחנה . עבר ספטמבר , עבר אוקטובר , גם חודש נובמבר מגיע לקצו - ואנחנו עדיין שם . יום אחד קיבלנו הוראה מן ה"הגנה" לחפור מינהרה , להגיע לביוב , ודרכו לצאת החוצה . כאשר הגענו סימה , מיכה ואנוכי לצינור הביוב , התברר לנו שהצינור צר מדי ולא נוכל לעבור דרכו . ואז , כמו שאנחנו יושבים מתוסכלים לפתח...
To the book |
|
|