יום , ל" ג , 27 במאי הנה בא היום שהכריע בגורל העיר . לאחר מכן נהגנו לכנותו : " יום החמישי האחרון . " הפקודות לצמצם את השימוש בתחמושת באו תכופות . מצב תחמושתנו דמה למצב ששרר לפני בוא התגבורת . הקרקע הלכה ונשמטה מתחת לרגלינו במהרה . בהתקפה שהחלה , שלא כרגיל' ב12- בצהרים אבדו לנו גוש בית אל ועמדת לובינסקי המאוגפים משלושה צדדים לאחר שגוש בית אל בותר . בערב התמשכה החזית הצפונית מרחוב היהודים ל"משגב לדך" לאורך רחוב בית אל והמשכו המידן הקטן . אבד לנו שטח של 50 x 125 מטה כמעט רבע השטח שהיה לנו בבוקר , ונשארנו במלבן של 200 x 100 מטר ( במדידה כמעט מדויקת ) ובו מרוכזים בערך 1800 תושבים . נסוגונו מכל השטח שהיה ריק מתושבים עד המקלט האחרון המאוכלס כולו' אשר ממנו שוב לא היה מקום לסגת . במערב עתיד היה משורין ערבי להרוס את עמדת החבורה לחלוטין וחיל רגלים אויב עתיד היה להסתער , ללא הצלחה , לבתרנו . בחזית המידן הקטן היו הערבים נכנסים לפעמים אל הרחוב' הטילו רימונים והסתלקו . משטח הכיבוש בין רחוב המידן הקטן וניםן-ב"ק עלו קולות שהעידו על הזזת ארונות ומיטות . רשרושים נשמעו בקרבת מקום ואחריהם דיבורים . הערבים...
To the book