|
|
עמדתי מתוחים , דרוכים , עייפים , עצבניים" קודרים ורציניים היינו עומדים בעמדותינו , אם תחת תקרה מקומרת ואם ברחוב ליד קיר מגן , או מופקרים על גג גלוי לכל סביבתו הקרובה ולחלונות בתי ההפקר . בשני הימים הראשונים של שבוע חדש זה עמדתי בחצר חרוש והייתי שותף לכל חבריה למתיחותם ולעצבנותם בהגיע שעת התקפה , לערגתם המתעוררת בהתרונן צפרי-השיר בוקר בוקר' ואף לנחמה בראשיתה של התקפה שאין עמדתנו משמשת מטרה . כאן הייתי עד לבל המקרים , האירועים והנסיונות המחרים , המופלאים והמאלפים בעולם-אפתעות זה : כאן באה אשה אל העמדה ולהפתעתנו הדיחה את רצפת החדר בו שהינו , שהיה דירתה' בספרה בשעת מעשה על בנה שבגוש עציון , ולמחרת פוצץ הבית ! הנה הביאו לנו הבנות אוכל ובשעות נוחות היו תוהות על שלומנו . ולכאן הביאה שרה בגדים נקיים לאורי שחיבבה — אלה בגדי אחיה שנהרג יום לפני כן . במקום זר . ניצלנו שעת בוקר שקט לרחיצת הרגלים במים שדלינו מן הבור שבחצר' ושעת שקט אחרי הצהרים לצילום . בחצר זאת ראיתי את צבי גרינברגר המנומש קמעה , מגודל הבלורית החלקה , כשהוא יוצא להצטרף לתגבורת למקום המותקף יחד עם המקלע מתוך ברכת "להתראות" חייכנית...
To the book |
|
|