|
|
פרק יג היסטוריה , _אידיאולוגיה ואמנות הסיפור עד עתה דנתי בהיסטוריוגרפיה המקראית כחיבור היסטורי הכפוף לאידיאולוגיות משתנות בהתאם לנסיבות הזמן . הרגש הושם על זמן הכתיבה של כל חיבור ועל המשנה האידיאולוגית שהנחתה את כותביו . את הפרק האחרון אקדיש לסוד קסמה של היסטוריוגרפיה זו , שבכוח השיכנוע שלה הצליחה לחנך דורות רבים של קוראים , ששיננו את ההיסטוריה והפנימו את האידיאולוגיה . ההיסטוריון , שלא _ככרוניקאי , אינו מסתפק בתיעוד בלתי מקושר של אירועי העבר , הוא מעוניין גם לספר סיפור שיעניין את הקוראים ויעורר אותם להמשיך ולקרוא . לפיכך ניתן להצביע על קווי דמיון בין כתיבה היסטורית לבין אמנות הסיפור הבדיוני . ההיסטוריון בדומה לסופר לוקח בחשבון שיקולים של רצף עלילתי , של איפיון דמויות , של נקודת פתיחה וסיום , של משמעות וכדומה — שיקולים שמאפיינים כתיבה ספרותית בדיונית . הטענה שהיסטוריה אינה רק מדע , אלא גם אמנות — חוזרת ונשמעת בין חוקרי ההיסטוריה , ומבהירה מדוע יש היסטוריונים שמאמצים לעצמם טכניקות של כתיבה ספרותית . לאמנות הסיפור יש מקום מרכזי באינטראקציה שבין הכותב וקהלו , לכן רק טבעי הוא שהיסטוריון הר...
To the book |
|
|