ד . שרת יורד מן הבמה " חילוקי הדעות בין ב' ג' לשרת " , כתב דיין " , נבעו מהשקפותיהם השונות בנושאי מדיניות החוץ וכן מאפים האישי המנוגד ' . בךגוריוניזם' ביטא תקיפות , אקטיביזם , מנהיגות , התרכזות בעיקר והליכה ללא חת גם כאשר כרוכים בדבר סיכונים וקשיים רבים ' ; שרתיזם' סימל התפשרות , הירתעות והשלמה עם המצוי על חשבון הרצוי . " לאחר הבחירות של יולי 1955 שקל שרת פרישה מהממשלה ; בךגוריון שידל אותו להישאר כשר חוץ , כדי לשמור על ה"קואליציה . " אולם שני סוסים אלה כבר לא יכלו למשוך אותה עגלה . הניגודים המהותיים והאישיים הפכו את מערכת היחסים ביניהם לשלשלת של התנגשויות מתמידות , בענינים קלים כבחמורים . שני גורמים החמירו את היחסים בין ראש הממשלה לשר החוץ שלו והפכו אותם בלתי נסבלים . הגורם האחד היה אישי . לאחר שכיהן זמן מה כראש ממשלה מעל בךגוריון , התקשה שרת לקבל את מרותו ונאבק עמו ללא הרף " . הוא לא הצליח להסתגל לשינוי ולהשלים אתו " , טען בךגוריון " . כל הזמן התוכח אתי . " הגורם השני-והעיקרי-נבע מהשאלה המרכזית : האם על ישראל לצאת למלחמת מנע נגד שכנתה מדרום ? בן גוריון התקרב בהדרגה , אם גם " מתוך היסו...
To the book