יט.שדה־בוקר - חלום ושברו

יט . שד ה בוק ר -חלו ם ושברו יש אומרים , שכאשר יצאו בן גוריון ופולה לשדה בוקר בדצמבר , 1953 התאספו סביב ביתם שבשדרות קק"ל ידידים , שכנים , עוברים ושבים , שהתבוננו בהעמסת הרהיטים והספרים על המשאית הצבאית . בן גוריון יצא מביתו , העיף מבט מהיר בקהל שסביב והבחין בדמעות שנקוו בעיני אחדים . בקולו החד והנמרץ קרא אליהם 1 "במקום לבכות , מוטב שתבואו אחרי " ! הסיפור ממחיש היטב את אחד ממניעיו של בן גוריון בצאתו לנגב ן לשמש דוגמה אישית ולמשוך את העם אחריו . אך לא היה זה מעשה ראוה . את הליכתו לשדה בוקר ראה בן גוריון כ"עליה שניה , " כחזרה על מפעלו החלוצי עת שבא לארץ ישראל לפני 47 שנים . הוא האמין באמת ובתמים שעליו להשתתף באופן פיסי באותו מפעל ראשוני ' של הפרחת קרקע בתולה וכיבוש השממה . אזרחים רבים שיגרו אליו מכתבי תחינה , כי יחזור בו וישוב להנהיג את המדינה . בתשובותיו תיאר שוב ושוב את מניעיו החלוציים : "אני שמח ומאושר " , כתב לדוקטור מרכוס וינטר מתל אביב " , כי עוד יש בכוחי לעבוד במדבר הנגב ולעזור לחבר צעירים וצעירות נפלאים שלקחו על עצמם משימה גדולה וקשה ! להפוך מדבר לעדן . ואני רואה הזכות הגדולה לה...  To the book