|
|
פרק ז' פלישת צבאות ערב הסדירים ב 12 באפריל , 1948 בגמר דיוני הוועדה המדינית של הליגה הערבית שהתכנסה בקהיר , נפלה החלטתן הסופית של מדינות ערב לפלוש לארץ ישראל . הרמטכ"ל העיראקי , נור א דין מחמוד , מונה למפקד הכללי של הפלישה , בעל סמכות ממשית של תאום בלבד , והוכנה תוכנית ראשונית , על פיה יטלו חלק ודאי בפלישה רק ארבעה צבאות ; הלגיון הערבי העבר ירדני , הצבא העיראקי , הצבא הסורי והצבא הלבנוני , אליו יצטרפו מתנדבי "צבא ההצלה" של קאוקגיי . כל אלה לא התכוונו לפלוש אלא אל צפון הארץ - מצפון , ממזרח ודרך השומרון , במגמה להתלכד ולהתמקד בעפולה ובדרך זו לבודד את כל חלקה הצפוני מזרחי של המדינה היהודית המיועדת . אין לדעת אם ארבעת הצבאות ביקשו להמשיך , לאחר מכן , לחיפה , או שתכננו להתלכד בשנית ולתקוף במרכז הארץ , את עמק חפר ואת השרון . מצרים טרם התחייבה , באותה עת , להצטרף לפלישה . על פי התוכנית הזו לא נועדה לה אלא משימה של הטעיה אסטרטגית : היה על צבאה לביים מתקפה בדרום , על מנח לרתק לאזור כוחות עבריים נרחבים ככל הניתן . ואולם , סופה של התוכנית הראשונית שלא יצאה אל הפועל ; מצרים הצטרפה , בסופו של דבר ...
To the book |
|
|