|
|
פרק ז הציונות הדתית בין שתי מלחמות עולם : שנות ביקורת עד שלהי מלחמת העולם הראשונה הלכה תנועת המזרחי בדרך שהתווה לה מלכתחילה מקימה - הרב ריינס . המזרחי - ראתה עצמה כחלק אינטגרלי של ההסתדרות הציונית , ולרוב תמכה במדיניות הנהלתה . נאמנותו של הרב ריינס להרצל עיצבה את יחסי המזרחי עם הנהלת ההסתדרות הציונית גם בהמשך הדרך . באותה תקופה , הקו האקטיביסטי של זאב יעבץ והרב מימון ( פישמן ) עדיין לא היה דומיננטי . התנועה הציונית הדתית נאבקה בתוך ההסתדרות על שמירת האופי הדתי בתחומי החינוך , על שמירת השבת וכדומה . לאחר מלחמת העולם הראשונה חל מהפך בדרכה של התנועה . היא הפכה לתנועה פוליטית עצמאית ואקטיביסטית , למורת רוחה של הנהלת ההסתדרות הציונית . לעתים התבטא אופיה העצמאי של התנועה בלוחמנות ובפרישה קולנית מההנהלה . הנהגת המזרח ר השתנתה , ונותני הטון לאחר המלחמה היו : הרב מאיר בר אילן ( ברלין , ( שלאחר הנהגת התנועה באמריקה עלה לארץ ישראל ( תרפ"ו , ( הרב מימון והרב משה אוסטרובסקי ( המאירי ) - בארץ ישראל ; אליעזר בארט - בגרמניה ; יהושע השל פרבשטיין ושח"ל - בפולין . ביקורת ולבטים במשך שנים התלבטה הציונות ...
To the book |
|
|