סוף דבר כיום , כמו בעבר , ההתיישבות העובדת יכולה לשמש דגם וסמל של החברה הישראלית כולה . זוהי חברה הנמצאת במעבר מן השלב המהפכני , היצירתי והחדשני , אל השלב של חברה מיושבת שעיקר עיסוקה הוא ההסתגלות לתנאים משתנים בתוכה ומסביבה . כבר ציינו בראשית הדברים , שקו אופייני לחברה הישראלית הוא היעדרם של גבולות , הן כלפי פנים והן כלפי חוץ . זוהי חברה שאין לה גבולות מוסכמים עם שכנותיה , זוהי חברה המתקשה לקבוע מי בתוכה ומי מחוץ לה . זוהי חברה שמחמירים בה אי ההסכמה והיעדר ההחלטה בנושאים כמו מרכיבי הזהות שלה , זכויות היסוד של חבריה או סדרי העדיפויות בין רצונות הפרט ודרישות הכלל . היעדרם של גבולות נובע מן היסוד האוטופי והאידיאולוגי החזק שליווה את החברה הישראלית מראשיתה . למצב זה יש יתרונות לא מעטים . הוא מקנה לחברה הישראלית מידה גדולה של גמישות כלפי לחצים מבחוץ ותהליכי שינוי מבפנים , והוא שאיפשר לבני החברה הישראלית להתקיים בצוותא תוך דחייה מתמדת של ההכרעה במחלוקות העקרוניות המפרידות ביניהם . אולם בשנים האחרונות התעצמה השאיפה למצוא ולהציב גבולות לחברה הישראלית . יש לכך , ללא ספק , תמריץ חזק מלחצים הבאים...
To the book