|
|
פרק ג אתוסים ומיתוסים כפי שכבר הזכרנו , מרכיב חשוב באידיאולוגיה הציונית מלכתחילה , היה היחס החיובי אל החידוש . לא זו בלבד שהציונות , יש בה מרידה במסורת ותביעה להתחלה חדשה , אלא שהיא אף מגלמת בתוכה , בכל גילוייה האידיאולוגיים השונים , עמדה חיובית כלפי החדש כשלעצמו . היחס החיובי לחידוש , או מה שקרוי בלשון הסוציולוגים , האתוס המודרני , התפיסה שהחידוש הוא דבר חיובי בחברה , התפתח בחברה האירופית בהדרגה , מתקופת הרנסאנס , והגיע לשיאו במאה ה , 19 והיהודים , שהיגרו לארץ , רובם יוצאי אירופה — מרכז אירופה ומזרחה — נשאו והביאו עמם לכאן , את התפיסה החיובית הזאת ביחס לחדש . זוהי תפיסה האומרת , שהשינוי הוא דבר רצוי ושיש לשאוף אליו , מפני שהשינוי מביא להתפתחות , והפיתוח — הפיתוח הטכנולוגי , הפיתוח הכלכלי , הפיתוח התרבותי — מביא למה שנתפס בקדמה . כלומר , לעולם טוב יותר מן העולם הקיים . על כן , חדש כשלעצמו הוא דבר טוב , וחדש תמיד עדיף על ישן . זו איננה תפיסה הרואה את השינוי רק כאמצעי לשיפור החיים , אלא מתלווה לה ההנחה שכל מה שהיה הוא פחות טוב ממה שיהיה . זוהי תפיסה המכוונת כולה לעתיד , ומאמינה ביכולתה ...
To the book |
|
|