מצוקת המים

מצוקת המים בעיית המים היתה קשה ביותר . המים הובלו לירושלים בצינור מראש העין , ולאורכו היו ארבע תחנות שאיבה , כולן באזורים שבשליטת הערבים . ברור היה כי פגיעה בצינור המים תביא למחסור ולצמא במיוחד בעיר העברית . לאזורים הערביים הגיעו מים מבריכות שלמה שמדרום ומעין פארה שמצפון , בנחל קלט . כן עמדו לרשות האוכלוסייה הערבית מים מבורות מים שבהר הבית , ומעוד אלפי בורות בחלק הערבי שבעיר . היהודים איתרו בעיקר בורות מים ישנים ומילאו אותם במים ממערכת האגירה העירונית ברוממה . כך הצליחו לאגור כ 00 ם 15 , ו מ"ק מים , כמות שאמורה היתה להספיק למשך 115 ימים לאוכלוסייה היהודית . במקביל הוכרז גם על קיצוב במים בחלק היהודי כדי שהמגזר היהודי לא יקלע למחסור בשעת חירום . ב 9 במאי 1948 הפסיקו הירדנים את זרימת המים בקו ראש העין-ירושלים . * כאשר תזכיר לוותיקי הבירה הנצורה את העורף של תש"ח תהיה האסוציאציה הראשונה — 'פרשת המים' והם ישקעו בתיאורים ובזכרונות אודות המירוץ הבלתי פוסק אחרי המים שחסרו בעיר . על אמבטיה , מקלחת וכביסה ויתרו באותה תקופה : המים במשורה הספיקו בקושי כדי שטיפת הפנים , שתייה ובישול . תורים ארוכי...  To the book