אחרית דבר

אחרית דבר עוד לא סופר כל סיפורו של הקיבוץ . הגיאוגרפים , אמנם , יתארו את פיזורו על פני כל הארץ ; האסטרטגים ידייקו ויציינו כי הוא יושב על גבולותיה ; אמהות יתעכבו על בתי הילדים הראשונים בתמיהה : כיצד התגוררו הילדים בבתי הילדים , כיצד המטפלת עם הסינר הלבן קיבלה על עצמה אחריות כה רבה ? הילדים שבגרו יזכרו את החום המתיש , הרגליים היחפות , את ההצצה לחדר האכילה שבו ישבו ההורים המייסדים ודנו ברצינות תהומית על מצב האנושות ומחסן הבגדים . אנתרופולוגים יעסקו בוויכוח על הקמת המשפחות הראשונות , על המתח בין הזוג לחברותא , על אספות שבהן התווכחו על שמות התינוקות ועל הגבלות הילודה . אנשי ספר יעיינו בספרי הקבוצות שבהם כתבו חברים את געגועיהם . ארכיטקטים ידונו בשאלה הנכבדה כיצד זה תוכנן הקיבוץ לא כבית גדול המכיל את כל החברה , שחרטה על דגלה שיתוף ויחד . מתכנני הגנים יתעכבו על קורות גן הנוי הקיבוצי המיוחד , לא לאריסטוקרטיה מרוחקת וגם לא גן עירוני הנותן נשימה בין שכונה לשכונה . רבות רבות הן התמיהות , אולם הגדולה מכולן היא שאלת עתידה של יצירה חברתית מיוחדת זו . מה סיכוייה ? מה הם האיומים שמולם עליה להיאבק ? כיצ...  To the book