פרק צה מבוא פרק זה הוא הימנון הממריץ את ישראל להודות , לרנן , לזמר , להריע ולהשתחוות לה , ' משום שהוא בורא העולם , והוא שמנהיג את העם מאז ומתמיד ומענישו כשאינו שומע בקולו . בהתאם לדגם ההימנון פותח המזמור בקריאה להלל ולשבח את האל ; לאחר מכן מצוינת בקצרה סיבת השבח " ) כי אל גדול ה "' , פסוק ג , ( ובהמשך מתוארת בפירוט גדולת האל בבריאה ( ד ה ) ובהיסטוריה ( ח-יא . ( ואולם שלא בדגם ההימנון הרגיל אין המזמור מסתיים בשבח והלל לאל , אלא בדברי אזהרה לעם ובאזכור חטא שחטאו והעונש שהוטל עליהם . יש בכך ללמד שדבקות משוררי תהלים בדגמים מוכנים מראש אינה מוחלטת , והם ניסו לחדש ולאלתר על הדגמים המסורתיים . ? המזמור גדוש בסממנים של ליטורגיה ציבורית , של טקס דתי הנערך לעתים מזומנות ולא עקב אירוע חד פעמי של הפרט : יש בו רמז אפשרי לקרבנות וקריאות הלל הנאמרות כנראה על ידי מקהלות שהן חלק מממסד פולחני . בסיום
To the book