פרק פט

" בעותי אלוה ? עךכוני . " הלשון "צמתותני " עניינו אובדן וכרת . המשורר חוזר כאן לציור של תחילת המזמור , שבה קבע : "וחיי לשאול הגיעו , " כאילו כבר מת . ללשון צמת השווה איכה ג , נג : "צמתו בבור חיי , " החוזר לדימוי דומה בקשר לסכנת מוות . על הקשר בין צמת לאבד ראה : "כי הנה ךחקיך יאבדו , הצמתה כל זונה ממך" ( עג , כז . ( [ יח ] סבוני כמיס כל היום , הקיפו עלי יחד . הנושא הוא "בעותיך ; " אלה הקיפוהו ללא הפוגה . לדימוי הביעותים המקיפים את המשורר כמים את הטובע , ראה : תשיגהו כמים בלהות " ( איוב כז , כ . ( לדימוי פחדי המוות והביעותים הסובבים את המשורר המיוסר , ראה : "אפפוני חבלי מות , ןנחלי בליעל ןבעתוני . חבלי שאול סבבוני , קדמוני מוקשי מות " ( יח , ה - ו = שמואל ב כב , ה - ו . ( על אויבים מקיפים ראה יז , ט - יא ; כב , יג ; כב , יז . ( ? "הקיפו ץלי יחד " - ציור מקביל . גם בפרק יז , ט-יא באים שני הלשונות הללו בקרבה רבה : > # " נ > בנפש ? קיפו עלי ... אשרינו עתה סבבונו . " [ יט ] הרחקת ממני אהב ורע , מיךעי מחשך . לא זו בלבד שהאל גזר עליו ייסורי גוף , הוא אף מנע ממנו את חמלת אוהביו ורעיו . התרחקות ...  To the book