|
|
פרק סא מבוא תחילתו של המזמור היא תפילה של יחיד הקורא לאלהיו ממרחקים ומבקש את עזרתו ואת הגנתו , המשכו הוא תפילה לשלומו של מלך וליציבות שלטונו . אפשר לומר שהמזמור כולו הוא של מלך , אשר מלחמותיו הרחיקוהו מביתו והוא במצוקה . הנימה של תפילת המלך שונה מזו של תפילת היחיד . בפסוקים ג - ד מצויים ביטויים המשקפים מצוקה , ואילו פסוקים ז - ח משקפים אווירת רוגע טכסית , ואולי אף חגיגית . לפיכך אפשר שהמזמור הוא פרי תקופה מאוחרת בהתגבשות המזמורים , תקופה שבה ראה היחיד בעת צרתו את הגאולה הלאומית כמענה לסבלותיו , ואת געגועיו לגאולה זו ביטא בתפילה מסורתית לשלום המלך , כביטוי של כמיהה לכל המסתמל במלכות עצמאית ויציבה . גם מבנה המזמור עשוי להעיד על קיומם של שני חלקים נפרדים : פסוקים ה-ו יש בהם משום סיום טבעי ומקובל של תפילת בקשה , ובהם מכריז העותר שהאל נענה לו ועל כן הוא זכאי למחסה . פסוקים ז-ח מחדשים את התפילה בנושא אחר , ובסיומה הבטחה חוזרת לשלם את הנדרים , אלא שהבטחה זו אינה כוללת את הזכאות למחסה ולהגנה . על מאפייניה של תפילת הבקשה ראה לעיל , במבוא למזמור נד .
To the book |
|
|